סיפור קצר מעמותת מחוברים

אם יגיע אורח ויצפה בקבוצה הזאת, כנראה שלא תהיה לו את היכולת להבין מדוע השם "מחוברים פלוס" הוא כל-כך מתאים...

כשהציעו לי להצטרף לקבוצת "מחוברים פלוס", לא היו לי ציפיות גדולות. להיפך, אחרי הסערה הגדולה שהסרטן חולל בחיי, התרגלתי בעיקר לחששות. מקום חדש, עוד אנשים זרים שישאלו על המחלה ועל מה קרה לי...אך מנגד, אל מול כל החששות הללו, עמד לו הצורך והצימאון ל"תחושת השייכות וההבנה".ב"ה אני מוקפת במשפחה אוהבת ותומכת, וחברים שהוכיחו כמה הם טובים במצב ההזוי הזה של המחלה, אבל כל אלו לא הספיקו. גם עם האנשים הקרובים אלי ביותר, לא יכולתי באמת לחוש הבנה והזדהות אמתית.

לא קל להיות בחורה, רווקה, בת 30, בתקופת שיא לחיפוש אהבה, תחילת דרכי המקצועית, ותקופת פריחה בתחומים שונים, שפתאום נזרקת ברגע אחד לעולם הסרטן, הטיפולים וכל הנלווה להם.

זה היה השינוי המדהים שחוללה בחיי קבוצת "מחוברים פלוס".

פתאום הרגשתי "בבית"! פגשתי חברים חדשים, אבל לא סתם חברים, חברים שמבינים את התחושות והמחשבות שרצות בי לאורך המסע המטורף הזה,ונמצאים במקום דומה ומזדהה.

חברים שיכולים לדעת בדיוק איך אני חשה בכל וריד ונים בגופי (פיזית ונפשית), בעקבות החומרים הכימותרפיים. חברים שמולם אין שום צורך ב"לייפות" את המציאות, להרגיע ולשדר בריאות ושמחה, שלא תמיד כל-כך קל לשדר.

גם אם יש פערי מין, גיל, דת, אני מרגישה שכל אדם בקבוצה הזאת מחובר אלי. בחבל דקיק ודמיוני (לפעמים דמיינתי אפילו צינורות אינפוזיה מחברות בינינו), ואמנם החיבור הזה לכאורה נכפה עלינו כשכל אחד מאתנו הצטרף בעל כורחו לקבוצת חולי הסרטן, אבל החיבור הזה הוא כל כך עוצמתי, וכל כך טוב. זה לא סתם חיבור, זה חיבור פלוס פלוס. החיבור הזה מבחינתי- הוא המתנה שלי.

אני מאמינה שעברתי את דרך התלאות הזאת של המחלה, כדי לזכות ולהגיע, ולהיות מחוברת לקבוצה. התמיכה, חום ואהבה שמקבלים בקבוצה, חוצה את כל גבולות החיים האלו, ללא טיפת ציניות וצביעות שקיימת "בעולם מבחוץ".יחד עם המחלימים, ישנם בקבוצה מתנדבים רבים ולגביהם צר הדף מלהכיל. על האהבה הגדולה והכוחות שהם נותנים מעצמם, ההשקעה והפינוקים הטובים שהם טורחים ליצור עבורנו, והחיוך הרחב שהם דואגים להעלות לכל אחד מאתנו במפגשים ומחוץ להם בכל הזדמנות . אי אפשר מספיק להודות על כל אלה…זאת נתינה לאין קץ.

קבוצת מחוברים פלוס הפכה להיות אחת מנקודות האור (הגדול) החשובות בחיי, ואני מודה בכל ליבי על קיומה.